חיפוש חופשי
21/10/2014
  שמור במועדפים    שלח לחבר    הפוך לדף הבית  
יקירי העיר לשנת 2001


לחצו על התמונה למידע נוסף


הרב יהודה אזולאי ז"ל


מר שלמה נחמיאס


מר יעקב אוזן


הרב אליהו אילוז ז"ל


הרב שמעון מינש


מר יששכר לוגסי


מר שמעון בן-דוד


הרה"ג יששכר מאיר ז"ל


מר אברהם כהן


ד"ר מוריס ביטון


הרב ניסים מזוז ז"ל


מר צבנג סמיון


מר שלמה בן-דוד


גב' שרה ברקוביץ' ז"ל


מר ישועה אזולאי ז"ל


הרבנית סימי אבוחצירא


הרב יהודה אזולאי ז"ל

תואר יקיר העיר בתחום החינוך

נולד במרוקו בשנת 1935. ראשית שנות לימודיו בת"ת. ההורים עסקו בעבודת כפיים כדי לאפשר לו להקדיש את זמנו ללימוד תורה בישיבה קטנה אצל הרב אברהם אלמליח. בגיל צעיר למד הלכות שחיטה והוסמך כשוחט. בגיל 17 החל לכהן בקהילתו במרוקו כרב הקהילה. התחתן בגיל 19 ובשנת 1956 עלה ארצה והתיישב במושב לוזית ליד ירושלים, שם המשיך לעסוק ברבנות ובחקלאות.

בשנת 1957 למד הוראה בסמינר למורים בגבעת ושינגטון. בין השנים 1960-1958 לימד במושב נחלה בחבל לכיש מקצועות יהדות. בעקבות נפילת אחיו, חיים ז"ל עבר להתגורר בנתיבות בסמוך למשפחתו המורחבת, כאן עשה את עיקר עבודתו החינוכית והציבורית: בין השנים 1963-1960 שימש כמורה בביה"ס "נתיב יצחק"ונמנה עם מקימי ומייסדי ביה"ס, בין השנים 1970-1963 שימש כסגן מנהל ביה"ס ובין השנים 1971-1970 שימש כמנהל ביה"ס.

הרב יהודה אזולאי היה ממקימיו וממעצבי דרכו החינוכית והפדגוגית של ביה"ס לחינוך מיוחד "נתיב הבנים" ומשנת 1972 שימש כמנהלו במשך 27 שנים עד לפרישתו לגמלאות בשנת 1999. בשנת תש"ס זכה לקבל על מפעל חייו החינוכיים את תואר "יקיר החינוך הדתי" של הסתדרות המורים בישראל.

הרב יהודה אזולאי התערה היטב בחיי הקהילה ועד מהרה קנה לו אחיזה כרב וכמורה הלכה שעה שעסק בהתנדבות ברבנות, לימד שיעורי תורה לנוער ומבוגרים ושימש כרב וכחזן בביהכנ"ס. הרב נחשב כדמות רוחנית כריזמטית המיטיבה לגשר בין חילוניים לדתיים, בין צעירים לוותיקים ובין העדות השונות. הוא מקרין אהבה לכולם ומשמש גשר לאחדות בין כל חלקי הציבור. ביתו פתוח לעזרה לקהל הפונים אליו ללא הבדלי מעמדות. הקים בית כנסת מיוחד לצעירים המנוהל ע"י הנוער ומהווה מוקד משיכה רוחני לצעירי הישוב.

שימש בקודש כשוחט לכפרות ולבכל השנה בהתנדבות וכן עורך חופות, אף מחוץ לישוב, ללא תמורה. מכין ילדים לבר מצווה לקריאת הפרשה וההפטרה בהתנדבות. משמש במשך שנים ארוכות כיו"ר מפעל "קמחא דפסחא" הפועל תוך שמירה על כבודם של הנזקקים.

בשנות העליה הראשונות דאג לחפצי בית לעולים ולביסוס מערכת קשרי הגומלים בין העולים לפרנסי הישוב. עוסק בהשכנת שלום בין אדם לחברו ובהשכנת שלום בין איש לאשתו ובין אב לבנו. חבר במועצה הדתית ובחברה הקדישא בנתיבות וכן כיו"ר עמותת מועדון פיס קהילתי לקשישים.

על כל אלה נמצא הרב יהודה אזולאי ראוי לתואר יקיר העיר נתיבות.

חזרה לראש הדף



מר שלמה נחמיאס

תואר יקיר העיר בתחום דור המייסדים וראשוני העיר

נולד בשנת 1938 בעיר קזבלנקא שבמרוקו להוריו ר' מכלוף ותמר נחמיאס ז"ל, ממשפחה קדושה וידועת שם במרוקו. בצעירותו התחנך על ברכי התורה בישיבת "אם הבנים" ובד בבד למד שירה ופיוט בחברת "נעים זמירות", שם נתגלה כזמר וכפייטן מצטיין ועד מהרה רכש את מקומו כסולן הראשי במקהלת הילדים. בהיותו נער השתייך לתנועת הצופים ובני עקיבא שנקראה "הצופה הקטן" במסגרתה הופיע במקהלת הילדים וסייע לאנשי הקהילה והסוכנות היהודית בפעילות וולונטרית שתכליתה לשפר את עניינה ורווחתה של הקהילה היהודית.

בשנת 1956 עלה עם משפחותו ארצה ונקלט ב"עזתה", היא נתיבות כיום. לאחר חבלי קליטה קשים שהיו כרוכים בתלאות וביסורי קליטה פיסית וחברתית בשיכון בפחוני המעברה, ללא תנאי קיום מינימאלית כמו חשמל, מים ותשתיות, הוא התערה היטב בחיי הקהילה ונרתם לפעילות ציבורית למענה ולרווחתה. מר חנניה סויסה ז"ל שהיה אחראי מטעם הסוכנות על קליטת העולים הבחין בכישוריו המיוחדים של מר שלמה נחמיאס כמנהיג כריזמטי, כאדם אינטלגנטי, בעל סבר פנים ונעים הליכות והטיל עליו לסייע לו בקליטת העולים. בתום שירותו הסדיר בצה"ל ועם הקמת המועצה הוא השתלב בין עובדיה כפעיל קליטה וכעובד קהילתי במשך 34 שנים תחת ראשי המועצה חיים בן אריה ז"ל, שלום דנינו, יוסף אבו ויחיאל זוהר.

לצד העשיה הציבורית העניפה הוא התבלט כאיש משפחה מסור ואחראי. עשה ימים כלילות כדי להעניק למשפחתו הברוכה, בת 9 ילדים, סביבה משפחתית חמה, תומכת ואוהבת ולימים זכה לראות ברכה בעמלו. שבניו גדלו והתחנכו לתפארת בהם קציני צבא, במאי סרטים ועוד.

את רוב שעות הפנאי המעטות שהיו לו לאחר עבודתו האפורה והשוחקת בתחום הרווחה הקהילתית, הוא הקדיש לפעילות ציבורית וולונטרית במסגרות של עמותות וארגונים בהם היה חבר פעיל. הוא שימש כחבר המועצה הדתית, כחבר מליאת מועצת הפועלים, כיו"ר וועד השכונה, כיו"ר וועד ביהכנ"ס, כחבר בעמותת היסוד של הבאבא סאלי זצוק"ל, חבר בארגון למען הקשיש, חבר בארגון זהב"י למען משפחות ברוכות ילדים, מתנדב פעיל במשך 24 שנים במשמר האזרחי. הוא שימש בקהילתו כפייטן, חזן ודרשן בביהכנ"ס ותמיד היה נכון לעזור לנזקקים ומוכי גורל בעיצה טובה, בהנחיה וביעוץ ובעשיית צדקה וחסד.

מזה כארבע שנים שהוא פרש לפנסיה מוקדמת והוא ממשיך לתרום ולהתנדב במסגרות שונות למען הקהילה. את אהבתו הגדולה לשירה ולפיוט העממי על פי מיטב מסורת יהודי מרוקו הוא הנחיל לדורות של תלמידים ובני נוער ובימים אלה הוא עוסק ביצירה ובכתיבת פיוטים ודרשות, אותם הוא מייחל להוציא לאור.

על כל אלה נמצא מר שלמה נחמיאס ראוי לתואר יקיר העיר נתיבות.

חזרה לראש הדף



מר יעקב אוזן

תואר יקיר העיר בתחום דור הראשונים ומייסדי העיר

נולד בשנת 1934 בעיר סקס שבטוניס. עלה ארצה בשנת 1949 ונקלט כחניך מטעם עליית הנוער בקיבוץ חפץ-חיים. בשנת 1950 נחשף לראשונה להיכרות עם העיירה נתיבות, שעה שהגיע מטעם הקיבוץ לחרוש את השדות שגבלו ב"נתיב המולדת", מושב בית הגדי היום.

בשנת 1953 התגייס לשורות הנחל ועשה את שירותו בקיבוץ סעד, שם נקלט היטב ועשם שחרורו בשנת 1955 עבד מטעם הקיבוץ כאחראי על מכון האספסת בעיירה שדרות. בשנת 1957 הוא התחתן ועבר להתגורר בעיירה נתיבות, אליה נקשר מבחינה חברתית. כיום, הוא אב מסור לארבעה ילדים. בשנת 1960 הוא פתח את המסגריה הראשונה בנתיבות המשמשת לו עד היום כמקור פרנסה לבני ביתו. הוא נחשב למסגר המתמחה בעיקר בתחום של ייצור ותיקון כלים חקלאיים ונודע כבעל מקצוע מומחה שברבות השנים הכשיר דור של מסגרים בנתיבות. הוא מתמלא תחושה של סיפוק וגאווה בהצלחתם עסקית של רבים מתלמידיו.

מר יעקב אוזן היה ממייסדי וראשוני העיר ודי מהר התערה בחיי הקהילה. הפך לדמות מרכזית שהשפיעה על הקמת מערך השירותים הקהילתיים במסגרת פעילות וולונטרית רחבת היקף שהיתה כרוכה בעבודת שתדלנות מאומצת בקרב מוסדות הסוכנות, ממשלה והגופים המקומיים.

בשנת 1968 הוא נבחר כיו"ר וועד ההורים המרכזי בנתיבות ובמסגרת זו עשה להחדרת תוכניות לימוד חדשניות בבתיה"ס בישוב כשגולת הכותרת של הצלחתו היתה בהעלאת אחוזי ההצלחה בבחינות הסקר שהיו בשפל מ- 1% הצלחה עד ל-80 אחוזי הצלחה. זאת בשיתוף עם המועצה לפיתוח. הוא דאג לארגון שיעורי עזר ולימודי העשרה לתלמידים, הוא סייע בהבאתם של מורים מקצועיים, והחדיר את לימודי המתמטיקה והמחשבים לבתי-הספר תוך גיוס המוסדות להפניית התקציבים הדרושים לכך. הוא היה בין יוזמי הקמת מוסדות החינוך העצמאי בנתיבות, שם גם למדו ילדיו. הוא היה בין השתדלנים הבולטים לכניסת האוטובוס, שעצר עד אז בכביש הראשי בכניסה לישוב, לתוככי השכונות בנתיבות. הוא היה ממיסדי התחנה לשירות פסיכולוגי וממקימי קופת חולים מכבי בישוב.

מר יעקב אוזן, התבלט כדמות מיוחדת בעלת חן רב, צנוע ונעים הליכות ולצד זאת הוא ניחן במאפיינים של מנהיג כריזמטי שאיפשרו לו להיות בעל השפעה וקטליזטור להנעת גלגלי העשיה בשנותיה הראשונות של נתיבות. הוא ידע לפתוח דלתות של אישים מרכזיים והיתה יכולת נדירה להדביק אותם בלהט לעשיה למען תושבי נתיבות ורווחתם. 

על כל אלה נמצא מר יעקב אוזן ראוי לתואר יקיר העיר נתיבות.

חזרה לראש הדף



ר' אליהו אילוז ז"ל

תואר יקיר העיר בתחום דור המייסדים וראשוני העיר

נולד בשנת 1922 בעיירה גולמימה שבמרוקו. עוד בהיותו נער רך לימים גדל והתחנך בביתו של האדמו"ר באבא סאלי זצוק"ל. בגיל 13 החל לשמש את הרב, ומאז ועד היום הוא קשור בעבותות של אהבה למשפחה הקדושה. ר' אליהו אילוז התוודע מקרוב לכל גדולי המשפחה ובאמצעותם יצר מערכת יחסים אדוקה עם אנשי ציבור, פעילי עליה, נשיאים וראשי ממשלות. הוא זכה להיחשף ולהיווכח בהרבה מעשה ניסים ונפלאות שנקשרו בשמו של האדמו"ר הצדיק. הוא ביקר יחד עם האדמו"ר בכל מחוזות מרוקו ונחשף להיכרות מעמיקה עם ראשי הקהילות היהודיות ולהיות במחיצת רבנים ודיינים ידועי שם במרוקו. לימים, היה זה ר' אליהו אילוז שעמד בראש השדולה להגעתו של האדמו"ר לקבוע את מקום משכנו בנתיבות בשנת 1974. בשנת 1939 החליף ר' אליהו אילוז את מו"ר אביו ר' אברהם ז"ל בראש הקהילה היהודית בעיר מגוריו במרוקו ומאז החלה פעילותו הציבורית העניפה עד היום הזה. בתפקידו זה קיבל ר' אליהו אילוז את פעילי העליה מא"י וסייע להם להעלות רבים מיהודי מרוקו לארץ הקודש.

בשנת 1956 הוא עלה ארצה והתיישב מספר חודשים בירושלים עם משפחתו המורחבת. אז נעתר להצעת הסוכנות היהודית לבוא ולהשתלב בעשיה ציבורית בעיירה נתיבות. הוא שימש כמנהל עבודה בקיבוץ סעד ובשנת 1957 התגייס לצה"ל ושימש עד לדרגת סרן כמפקד חבל נתיבות והאיזור. עם הגיעו לנתיבות שימש כחבר המועצה ובין השנים 65-60 שימש כמ"מ ראש המועצה. בתפקיד זה היה ממעצבי אופיה הרוחני, התרבותי והחברתי של הקהילה בנתיבות בימי בראשית של התהוות העיר ועד מהרה נתחבב ע"י העולים מכל הזרמים והרבדים החברתיים בזכות חוכמתו המופלגת ומנהיגותו הכריזמטית, נועם הליכותיו וסבר פניו. הוא שימש לרבים מהתושבים כתובת לבעיות אישיות וחברתיות שנבעו מימי המשבר וצוק העיתים של אותם ימים. הוא קיבל את כל הפונים אליו במאור פנים ובחום לב. הוא השיא להם עיצה והדרכה ונכון היה תמיד לכל קריאה לעזרה.

ר' אליהו אילוז היה בין ראשי הפועל המזרחי ונחשב לאחד ממעצבי דרכה. במסגרת זו הוא היה בקשר הדוק עם כל ראשי הפועהמ"ז והיה למקורבו ואיש סודו של ד"ר יוסף בורג המנוח. בין השנים 74-58 הוא שימש כמזכיר הפועהמ"ז בשדרות ובנתיבות ובין השנים 84-61 שימש כמזכיר מועצת פועלי נתיבות. בשנת 1957 הוא נבחר כראש המועצה הדתית בו שימש ברציפות עד לשנת 1990. במשך למעלה משלושה עשורים הוא עיצב וטיפח את שירותי הדת בעיר ולמרות היותה מרובת זרמים, עדות וחצרות הוא היה דמות מקובלת ואהודה על כולם. הוא הקים וייסד את ה"חברה קדישא" בעיר, הקים בתיכנ"ס ובתי מדרשות, הקים מקוואות וטיפח את בית העלמין. הוא בנה מערכת יחסי עבודה טובים עם כל ראשי המועצות ובזכות זו זכה לאמון מחודש מידי קדנציה. הוא נקשר מאוד למרא דאתר"א הרב כדיר צבאן זצוק"ל ויחד עיצבו את אופיה וצביונה הדתי של העיר.

על כל אלה נמצא ר' אליהו אילוז ראוי לתואר יקיר העיר נתיבות.

חזרה לראש הדף



מר שמעון מינש

תואר יקיר העיר בתחום ההתנדבות בקהילה

נולד בשנת 1940 בגלות תימן. כבר בגיל צעיר והוא עולל רך ימים התייתם מהוריו סעיד ושמעה ע"ה. הוא עלה ארצה בשנת 1950 עם סבתו ודודו חיים יבל"א אשר אימצו אותו ופרשו עליו את חסותם וטרחו רבות בגידולו.

הוא שובץ ללימודים במסגרת עלית-הנוער במחנה מרוכז בנתניה. בתום שנתיים הוא נשלח ללמוד במוסד "בית יהודה" בראשון לציון. את כיתה ח' גמר בישיבת "תפארת ישראל" בחיפה משם השלים את לימודיו התיכוניים במוסד עליית הנוער "כפר בתיה", שברעננה. את השכלתו בתחום ההוראה רכש בסמינר "בית הכרם" הדתי בירושלים. עם גבור העליה מצפון אפריקה והקמתן של עיירות הפיתוח בראשית שנות השישים, הוא נשלח בשנת 62 לנתיבות ומאז נשבה בקסמיה, הקים בה את ביתו והפך לחלק בלתי נפרד מהנוף האנושי הנפלא שבקרבה.

את רוב עבודתו החינוכית במשך למעלה משלושה עשורים הוא עשה בביה"ס "נתיב יצחק".שם החל כמחנך כיתה, בהמשך שימש כמנהל ביה"ס ובשנת 1995 פרש לגמלאות לאחר ששימש כ-17 שנה כסגן מנהל ביה"ס.

מר שמעון מינש קנה לו שם לא רק כמורה הוראה ומחנך דגול שהעמיד דור של תלמידים, אלא גם כדמות דומיננטית בחיי הקהילה בהיותו נכון תמיד להתגייס לפעילות ציבורית (שימש כיו"ר המועצה הציבורית לפיתוח נתיבות בהתנדבות) ולעסוק בפעילות וולונטרית למען קשישים, עוורים ומוכי גורל. במשך 17 שנה הוא מתנדב בתחומים רבים ומגוונים. עוד בהיותו סגן מנהל בי"ס נהג ביחד עם תלמידיו לעזור לזקנים בהכנות לקראת יום השבת ולשמח אותם בימי החג. מבין מגוון הפעילויות שתקצרנה היריעה מלפרטן, ניתן להזכיר כי הוא ריכז מספר עמותות בהן: אקי"ם, העמותה לקשיש ועמותה לעיוור. שעות רבות הוא מקדיש לאוכלוסייה בעלת ליקוי שיכלי וליקויים מוטוריים.

מר שמעון מינש הינו אישיות מוכרת היטב בישוב ומשמש דמות אשר רבים רוצים להתחקות לה. בענוותנותו ובפשטות הליכותיו הוא מצליח לסחוף רבים אחרים להתגייס לפעילות התנדבותית שתכליתה להכניס מעט אור וחדוות חיים לאנשים שגורלם לא שפר עליהם. רבים מתושבי נתיבות מוצאים אצל מר שמעון מינס אוזן קשבת במתן עצה, דיני הלכה, חינוך ילדים וטיפול בענייניהם ע"י הרשויות. תמיד הוא נענה במאור פנים לכל פונה ומושיט יד תומכת.

בשנת תש"ס הוא זכה לקבל את "מגן שר העבודה והרווחה למתנדבים מצטיינים" על הצטיינות בתחום רווחת המשפחה.

על כל אלה נמצא מר שמעון מינש ראוי לתואר יקיר העיר נתיבות.

חזרה לראש הדף



מר יששכר לוגסי

תואר יקיר העיר בתחום התעשיה והמסחר

יליד מרוקו, בעל משפחה ברוכת ילדים, אב ל-6 בנים ושתי בנות. את רוב חינוכו כנער וכמתבגר הוא עשה בעיר הולדתו במרוקו. בשנת 1956 הוא עלה עם הוריו ארצה ונמנה עם חלוצי המתיישבים הראשונים בעיירה נתיבות. היו אלה ימי בראשית, ימים של מיתון ומשבר כלכלי חריף בהם הפרנסה לא היתה מצויה ואלה ש"זכו" השתלבו בעבודות דחק של עידור וסיקול בקק"ל. משפחת לוגסי שוכנה בפחונים שנבנו עבור העולים הראשונים ללא תשתיות חשמל ומים ובתנאים סביבתיים קשים. בתום שירות סדיר בצה"ל בגבול אילת, בשלהי שנות ה-50, התמחה מר ישככר לוגסי במקצוע התפירה והתמנה כמנהל מפעל הטקסטיל הראשון שהוקם בנתיבות ע"י ההסתדרות. במסגרת זו הוא רכש מיומנות מקצועית רבה בהפעלת ציוד טכנולוגי מתקדם והתגלה כמנהל מוכשר הקשוב לצרכיהם ולרווחתם של עובדיו.

בזכות כושר מנהיגותו ואישיותו הכריזמטית כמו גם הדחף הבלתי נשלט לעזור ולסייע לזולת, הובילו את מר יששכר לוגסי לחיים הציבוריים. בין השנים 65-66 הוא נבחר למועצה ומשמש כסגן ראש המועצה בפועל, תחת שרביטו של ראש המועצה חיים בן אריה ז"ל.

מסתבר שרק הרעש מכונות התפירה העובדות והמיית הפועלים העמלים על מלאכת הסריגה, שימשה למר יששכר לוגסי השראה של חדוות יצירה ובתום כהונתו כסגן ראש המועצה, הוא פנה לעסקים ופתח מפעל "מתפרת הנתיב", שהתפתח ושגשג. ברבות השנים העסיק 60 עובדות מנתיבות. מר יששכר לוגסי היה בין חלוצי התעשיינים בנתיבות אשר הטביע חותמו על חיי התעשיה והתעסוקה בעיר. כל אותה עת, הוא לא משך יד מפעילות למען הקהילה ולרווחתה. הוא אירגן והפעיל וועדי שכונות תוך חתירה להגברת המעורבות של התושבים בשיפור החזות האסתתית של סביבתם ושיפור איכות חייהם. כיום, הוא מקדיש הרבה מזמנו הפנוי בפעילות ציבורית וולונטרית במסגרת עמותות בהם הוא חבר העוסקים בעיקר בעזרה ובמתן סעד לחולים ולקשישים.

בשנת 1989 הוא הקים את חברת אליוקומפ שמאז מעסיקה כ-40 עובדים ועובדות. כתעשיין וכיזם שפירנס עשרות משפחות מנתיבות הוא קיבל עבור מפעליו מעמד של מפעל מאושר ע"י מנהלת מרכז ההשקעות של משרד התמ"ס ובשנת 1994 אף זכה בתואר של מפעל מצטיין באיזורי פיתוח. את סוד קסמי המקצוע המושתת על הגינות ואמינות, על ביצוע עבודות ברמת גימור מושלמת הוא הנחיל לבניו המופקדים על הניהול האסטרטגי של מפעליו.

בשנת 1999 הקים מר יששכר לוגסי מפעל נוסף ליצור ריהוט גינה מאלומיניום המעסיק כיום כ-30 עובדים, מרביתם מתושבי נתיבות.

על כל אלה נמצא מר יששכר לוגסי ראוי לתואר יקיר העיר נתיבות.

חזרה לראש הדף



מר שמעון בן-דוד

תואר יקיר העיר בתחום ההתנדבות בקהילה

נולד בשנת 1963 בדימונה. את לימודיו עשה היסודיים עשה בבי"ס "בן עטר" בדימונה משם המשיך לחט"ב של ישיבת "נווה ארץ" ובשנת 78 הגיע להתגורר בנתיבות בה השלים את לימודיו התיכוניים והשתלב ב"ישיבת הנגב" תחת הנגתו של הרה"ג יששכר מאיר שליט"א.

כבר בגיל צעיר פיעמה בליבו רוח ההתנדבות ותוך כדי לימודיו בישיבה, הוא התנדב לפעילות במשמר-האזרחי בנתיבות. במסגרת זו הוא השתלב בתגבור עבדות המשטרה בעיר, בביצוע סיורים, בהצבת מחסומים, בחיפוש אחר נעדרים ובמיגון רכושם ובתיהם של 80 מקשישי העיר. מר שמעון בן-דוד נכון היה לכל משימה, גם בשעות בלתי שגרתיות ואפילו על חשבון שעות עבודתו. לצורך מילוי תפקידו הוא עבר הסמכה והכשרה מקצועית במשטרת ישראל וזכה לשבחים רבים על התנדבותו למען הקהילה ולרווחתה. בד-בבד, הוא הועסק כשכיר בתפקידי רבנות במשטרה עד הגיעו לגיל 19. אז התפנה ללמוד מקצוע וסיים בהצלחה קורס לשחיטת עופות, שאיפשר לו להשתלב במפעלי "עוף הנגב" באזור וב"אווז הזהב באור יהודה. בד-בבד החל ללמוד את מלאכת המוהל תחת ליוויו ופיקוחו הצמוד של הרה"ג פנחס כהן, שלימים נתמנה כרב העיר.

את שירותו הצבאי המאוחר עשה ביחידה לזיהוי חללים של הרבנות הצבאית, לאחר שעבר הכשרה מקצועית מתקדמת בתחום זה. מלאכת קודש זו, שהיתה למסורת בבית אבותיו, דרשה ממנו הרבה כוחות ותעצומות נפש ולימים אף מצא עצמו עוסק בפועל במלאכת הזיהוי והפינוי של חללים הן במסגרת הצבאית והן בפעילותו בהתנדבות בארגון זק"א (זיהוי קורבנות אסון).

בשנת 84 נשא לאישה את רעייתו רות שתחיה וכיום הם מגדלים ברוב נחת ואושר את 7 ילדיהם, אשר גדלו ומתחנכים במוסדות חינוך בנתיבות. בתקופת לימודיו בכולל בימי נישואי הראשונים, הוא עבד בעבודות מזדמנות לפרנסתו ובין הייתר עבד בבנין כדי לפרנס את בני ביתו בכבוד. בשנת 86 הוא למד קורסים מתקדמים בעזרה ראשונה ובאופן טבעי הצטרף לפעילות התנדבותית במד"א נתיבות. בשנת 89 הוא עבר לעבוד בקק"ל כמדריך ייעור ותוך כדי השתלם בלימודי בוטניקה בפקולטה לחקלאות בעמק חפר ובאוניברסיטת י-ם.

מר שמעון בן-דוד, העמיק את פעולות ההתנדבות במד"א מתוך הכרה בחיוניות פעילותו להצלת חיי-אדם. הוא הרחיב את השכלתו ומכלול ידיעותיו בעזרה ראשונה כולל אר"ן (אירוע רב נפגעים), חומרים מסוכנים, טראומה, אמבולנס טיפול נמרץ ועוד. הוא מתנדב תדיר במד"א כנהג אמבולנס ונכון לכל קריאה בכל שעות היממה, כשהוא מצוייד אפילו ברכבו הפרטי בציוד האזנה לקריאת חרום . לא פעם הוא עזב את סעודת שבת, את תפילת שבת בביכנ"ס. או יצא את ביתו באישון לילה כדי לצאת לטפל במקרה חרום ובמקרים רבים הציל חיי אדם.

על כל אלה נמצא מר שמעון בן-דוד ראוי לתואר יקיר העיר נתיבות.

חזרה לראש הדף



הרה"ג יששכר מאיר

תואר יקיר העיר בתחום דור המייסדים וראשוני העיר

נולד בבשנת תרפ"ז בהמבורג שבגרמניה. מוצאו ממשפחות רבני אשכנז. הוא נקרא ע"ש אבי אביו ר' זליגמן מאיר, רבה של רגנסבורג שייסד את השבועון "סוכת שלומך" וערך אותו. עם פטירת הסב המשיך אביו של הרב, שהיה רואה חשבון, את מלאכת העריכה של העיתון עד שנאלץ להימלט מחמת המציק ונפטר בדרך לא"י. אמו של של הרב היתה בת למשפחת הרבנים המפורסמת, משפחת אויערבאך. בשנת תרצ"ח, לאחר שהות קצרה באמסטרדם, עלה עם משפחתו לארץ. הוא למד שנים אחדות בבי"ס ובגיל 14 החל ללמוד תורה בישיבת לומז'ה בפ"ת. באותו זמן למדו בישיבה תלמידי ישיבת מיר שהצליחו להימלט מגיא ההריגה. בהם רבנים ידועי שם כמו ר' שמואל רוזובסקי ור' משה שפירא, היום ראש ישיבת באר-יעקב, שהרב רואה בו את רבו.הרב היה בין עשרת הילדים הראשונים שלמדו בישיבת פוניבז' היוקרתית, שם עשה 8 שנים ונחשב לאחד העילויים שבה.

בשנת תשי"א נתמנה הרב למגיד שיעור בישיבת מונטרי שבשוויץ. אחרי כן עבר למרוקו, תחילה לקזבלנקה ואח"כ לטנג'יר. שם לימד והקים מוסדות תורה. בתום שלוש שנים הוא נאלץ לעזוב את מרוקו וחזר ארצה. הוא לימד שנתיים בישיבה התיכונית בכפר הרואה ובשנת תשכ"א עבר על-פי מצוות הרב נריה ("אם נעשה ישיבה זה יהיה רק בנגב, בריכוז של יוצאי אפריקה", הוא אמר לרב) עם 17 מתלמידיו הבוגרים לנתיבות, בה ייסד הקים ועמד בראשה של ישיבת הנגב.

ישיבת הנגב היא מפעל חייו של הרב והוא ראה בה את תכלית ייעודו החינוכי. את הישיבה הוא הקים בצריף דל ובתנאים לא תנאים גייס דירות לתלמידים. 9 שנים תמימות למדו האברכים בצריף. אחדים מהם, שהיו בעלי מלאכה סייעו בהרחבתו כדי לאפשר קליטת תלמידים נוספים. הישיבה הלכה וגדלה והצריף עימה. עד אשר הגיע מר בן יעקב ובנה את היכל הישיבה ע"ש בנו שנפל בצבא ובע"ה נבנו גם כולל גדול, בית מדרש, מתיבתא מהראשונות בארץ, תיכון לבנות מצפון אפריקה, ופנימיות. תהליך התרחבותה של הישיבה הביא עם השנים להקמת קהילה חרדית מפוארת, שכללה אברכים מכל הזרמים והעדות. הישיבה הפכה לשם נרדף של נתיבות בעולם התורה, והרב היה מעורה היטב בחיי הקהילה ותרם רבות להתפתחותה של העיר. רבים מהתושבים רואים בו כתובת ללימוד ולפסיקת הלכה, לעיצה והדרכה, לסיוע ולמעשה חסד. את כולם הוא מקבל במאור פנים, בנועם הליכות ומסייע להם כמיטב הבנתו ויכולתו.

שמה של הישיבה כמרכז רוחני וכבית המדרש הגדול בנגב יצא למרחוק ואברכים רבים באו ללמוד תורה מפי העילוי הרה"ג ישששכר מאיר, אשר קלט אותם בחום רב אל בין כתלי הישיבה ודאג לכל מחסורם של התלמידים והאברכים. הרה"ג יששכר מאיר נחשב לדמות רוחנית כריזמטית, ששילבה בקיאות מופלגת ברזי התורה ובפלפוליה לצד היותו פוסק הלכה נחשב, והנהגה רוחנית ופיסית של צאן מרעיתו בנתיבות. הוא היה מחבריו המובהקים של הבאבא סאלי זצוק"ל. יחד למדו תורה ויחד הקימו את עולם התורה בנתיבות.

על כל אלה נמצא הרה"ג יששכר מאיר ראוי לתואר יקיר העיר נתיבות.

חזרה לראש הדף



מר אברהם כהן

תואר יקיר העיר בתחום התעשיה והמסחר

נולד בשנת 1936 בעיירה טאטוין שבטוניס להוריו רג'לה וכממיס ז"ל. את מסלול לימודיו הוא עשה בארץ הולדתו, כשהוא מקדיש את רוב יומו ללימודי השפה הצרפתית וללימוד תורה בחדר ובשעות הערב למד מפיו של הרה"ג מעתוק מזוז זצ"ל, שלימים שימש כרב שוחט בנתיבות, את רזי שפת הקודש. את לימודיו סיים ב-1953 בהצלחה ופנה לעסוק בנגרות, מקצוע עתין יומין, שעבר בירושה מאב לבן. בשנת 1954 הוא מתחתן עם רשל בת גמרה וחי כהן ז"ל.

בשנת 1957 מכר את רכושו ונעתר להפצרות סבו לעלות יחד עם משפחתו הקטנה לארץ הקודש. כשבאמתחתו הביא חלק מירושתו – מכונת נגרות לעיבוד עץ וגנרטור. עלייתו ארצה היתה כרוכה בתלאות רבות הוא עבר דרך חתחתים בהפלגה בת מספר שבועות והמתין במרסו חודשים ארוכים עד לקבלת האישור המיוחל לעלות ארצה. עם הגיעו ארצה הוא התעקש לקבוע את משכנו בנתיבות. למרות הקשיים הרבים שהערימו עליו אנשי הסוכנות ברצונם להפנותו להתיישב בצפון, הוא השתקע בנתיבות בשנת 57 ! חרף העובדה שבנתיבות שררו תנאי מחיה קשים ולמרות החזות האסטטית הירודה שנגלית לנגד עיניו – בתי פח, העדר תשתיות מים וחשמל, הוא התחבר בעבוטות של אהבה למקום. ברוח הימים, ימי משבר ומיתון עמוק הוא השתלב בעבודות חקלאות בקיבוץ סעד, בקק"ל ובתחנת הניסויים בגילת.

אברהם לא זנח את חלומו לעסוק במקצועו כנגר מוכשר המלהטט בעץ ובפטיש ומוציא תחת ידיו עבודות מופת. את עבודת הבכורה הוא עושה בבניית ריהוט לביכנ"ס בתקומה הסמוכה. ההצלחה מאירה לו פנים והוא הקים עסק קטן ברחוב ירושלים כשמסייעים בידיו הסבא והסבא רבא. הוא החל את דרכו עם מכונת חיתוך וגנרטור. הנגריה, א.כהן ובניו התפתחה, שגשגה וגדלה מידי שנה. לצד אישיותו, כדמות אהודה ומקובלת בעלת סבר פנים ונועם הליכות יצא שמו של אברהם כבעל מקצוע מחונן המתברך באמינות ובמיומנות מקצועית רבה. העסק הקטן הפך ברבות הימים לחברה משגשגת "פנל מטבחים", המפעילה סניפים וחנויות תצוגה בכל רחבי הארץ. חברת "פנל מטבחים" קנתה לה אחיזה בשוק הארצי והיא מצטיינת בבניית מטבחים ברמת גימור מרהיבה ומתקדמת. החברה מפעילה ציוד ומיכון חדיש ואיכותי עם רמת טכנולוגיה גבוהה והעסק מהווה מקור פרנסה לרבים מתושבי נתיבות ותרם רבות להתפתחות התעשיה והמסחר בישוב. השם פנל, שהוא סוג של עץ וסוג של מעמד חברתי, משלב באופן סימבולי את המרכיב העסקי – נגרות, עם המרכיב החברתי – האחדות והאחוה השוררים בין בני המשפחה. חרף אמידותו הרבה, מנהל אברהם חיים שקטים וצנועים כשהוא מחשיב עד מאוד את ערכי המשפחה ואחדותה. אברהם הינו בעל חסד אמיתי שאוזנו תמיד כרויה לתת עצה טובה, הדרכה וסיוע לרבים מהפונים אליו ברוב תבונה וביד רחבה.

על כל אלה נמצא מר אברהם כהן ראוי לתואר יקיר העיר נתיבות.

חזרה לראש הדף



ד"ר מוריס ביטון

תואר יקיר העיר בתחום שרותי הבריאות

נולד בשנת 1953 בעיר קזבלנקה שבמרוקו ובשנת 1966 עלה ארצה והתגורר בקריות בבחיפה. את לימודיו התיכוניים עשה בפנימיה החקלאית "שפיר" ובתום לימודיו התגייס בשנת 1972 לצה"ל ובשנת 1975 סיים את שירותו בדרגת רס"ן. כיום הוא משמש כרופא במילואים. בשנת 1978 סיים תואר ראשון (B.A) בבביולוגיה באוניברסיטת ת"א. בשנת 1984 השלים לימודי רפואה באוניברסיטת בן-גוריון בנגב. כמו-כן, ד"ר ביטון הינו בעל תואר מסטר (M.D.A) במערכות בריאות מאוניברסיטת "קלרק" בארה"ב, אותו השלים בשנים 94-95. בין השנים 90-94 סיים ד"ר ביטון את לימודיו לתואר מומחה בהצלחה וכיום הוא משמש רופא מומחה ברפואת המשפחה.

היה זה הגורל שהפגיש אותו עם נתיבות לפני 16 שנה, הוא התאהב בה, קבע בה את מקום מגוריו והתחבר לתושביה בכל נימי נפשו. בשנת 1984 נערכה הגרלה למסיימי לימודי הרפואה במסגרת פרוייקט הג'ויינט לשיפור הרפואה בנגב. מתוך 30 משתתפים נבחרו 11 זוכים וד"ר ביטון היה ביניהם. עתה, נותר לבחור את הישוב בו יעבדו. ד"ר ביטון שלף את הפתק המיוחל עליו היה רשום נתיבות. כך הוא הגיע בשנת 85 לנתיבות כאשר אין לו מושג לאן הוא הגיע.

לנתיבות הוא הגיע כרופא משפחה ועבד במרפאה הכללית. הוא נתגלה כרופא מומחה הקשוב לרחשי ליבם של החולים תוך שהוא מפגין הרבה חום ואהבה על החולים ומשרה תחושה נעימה של רופא, אשר לא הסתפק רק באבחנה ובטיפול רפואי, אלא היה מעורה היטב בחיי החולים ונתן להם עצה טובה וסיוע נפשי. תוך שנה התמנה כמנהל המרפאה. לתפקיד זה נכנס במלוא המרץ והצליח לשפר את שירותי הרפואה ולהדגיש את הערך של שירות הממזג טיפול רפואי עם מעורבות בחיי הקהילה. במשך כעשור הוא היה אחראי על תורנויות הרופאים, בהם שירות הלילה, שזכה להצלחה רבה בנגב.

לפני כעשור הוקמה בנתיבות מרפאה "אסיא" שתכליתה לקדם את המערך רפואי ולשפרו תוך שימת דגש על העמקת המודעות לבריאות הקהילה. המרפאה בניהולו מוכרת כמרכז להתמחות ורופאים רבים משחרים לפתחו על מנת להשלים תואר התמחות. ד"ר ביטון נותן הרצאות, מקיים מפגשים בבתי"ס ובמוסדות ציבור אחרים בהתנדבות ועל חשבו זמנו הפרטי. במסגרת פעילותו הקהילתית הוא מסייע בארגון ובליווי קבוצות מחו"ל בישוב ומחוצה לו ומשמש כשגריר נאמן של נתיבות בקהילות שונות. בנועם הליכותיו וסבר פניו, בזכות אדיבותו וצניעותו, בהיותו קשוב ומעורה בקהילה הוא נתחבב ע"י כל הזרמים והרבדים החברתיים: דתיים, חילוניים, חרדים ועולים, כולם זוכים אצלו ליחס אישי חם והוא משמש להם כתובת, גם בשעות בלתי שגרתיות הוא עונה לטלפונים ומעניק יעוץ וטיפול רפואי לכל פונה.

על כל אלה נמצא ד"ר מוריס ביטון ראוי לתואר יקיר העיר נתיבות.

חזרה לראש הדף



הרב ניסים מזוז ז"ל

תואר יקיר העיר בתחום שרותי הדת

נולד בשנת 1914 בעיר חרזרירה שבטוניס. הוא עסק בלימוד ילדים כרב ומורה הוראה בחדר, עבד בכריכת ספרים ובתיקון נפות, ששימשו להכנת קוסקוס - המאכל המסורתי של יהודי טוניס. כיום הוא אב לארבעה ילדים, 30 נכדים ו71 נינים. לפני 14 שנה הוא התאלמן מאשתו שהיתה צדקת ובעלת חסד של אמת, כמותו. למרבה הצער, נפטרו שניים מבניו, אחד כתוצאה מאירוע מוחי והשני בעת שירותו בצה"ל, עליהם הוא מתאבל וכואב עד עצם היום הזה.

בשנת 1950 עלה מר ניסים מזוז ארצה. לאחר ששהה שנה בזכרון יעקב, התגורר במשך 7 שנים במושב תלמים. משנת 1958 הוא קבע את מקום משכנו בנתיבות. בתחילה הוא מצא את פרנסתו בעבודה עם קשישים וכאחראי על פועלים. בד בבד שימש כחבר המועצה הדתית.

בשנת 1960 החל לעבוד בחברה הקדישא בנתיבות, בה עשה כ-33 שנים ונמנה עם מייסדיה. במסגרת זו, הוא ארגן והקים את מערך שירותי הקבורה, טיפח את בית העלמין המקומי, ערך טקסי קבורה על-פי ההלכה, וסייע למשפחות אבלות ברגעים קשים של אובדן. הוא התבלט בצניעותו, בפשטותו, בנועם הליכותיו ובסבר פנים שהקרין על כל הסובבים אותו והיה מסור ונאמן לעבודתו, אותה עשה בימים ובשעות בלתי שגרתיות. הוא עבד גם בשבתות ובחגים ואת מרבית לילותיו בילה בהסדרת סדרי הקבורה של נפטר, או בבית שכיב מרע כשהוא מלווה אותו ואת משפחתו ברגעיו האחרונים.

הוא היה בעל ידע ובקיאות נרחבת בהלכות קבורה ודיני אבלות ונחשב לבר-סמכא שגדולי הרבנים סמכו ידיהם על ידיו האמונות. הוא הקפיד לשמר מנהגים ומסורות של כל העדות והזרמים ביהדות וערך את סדרי הקבורה תוך התחשבות ורגישות לבקשות המשפחה. אולם תמיד הקפיד לשמור על קיום ההלכה לפרטיה ולדקדוקיה. במשך כל תקופת עבודתו רבת השנים הוא נטל מספר ימים בודדים של חופשה. הוא תמיד היה נכון לכל קריאה ומתייצב בחרדת קודש למלא את משימתו, ללא טרוניה. תמיד באדיבות ובסבר פנים יפות. למרות גילו המופלג הוא המשיך בעבודתו זו כיו"ר החברא הקדישא עד שנת 1993, בה פרש לגמלאות.

מר ניסים מזוז היה מעורה היטב בחיי הקהילה ונתחבב מאוד ע"י יוצאי קהילת טוניס בנתיבות. הוא שימש בקודש כחזן וכבעל תוקע בביהכנ"ס "אור החיים" במשך 25 שנים רצופות ללא תמורה. הוא היה בעל סגולות מיוחדות שרכש מיומנות. ביכולותיו שחרר אנשים רבים שבאו אליו מעין הרע ולעשות להם פדיון נפש. היתה בו חדווה מיוחדת לדבר מצווה והוא הקפיד לעשות צדקה וחסד עם רבים מתושבי נתיבות, אשר ידעו לפנות אליו ברגעי מכאוב וברגעי שמחה. הוא ארגן טקסי הכנסת ספר תורה לבתיכנ"ס, לווה חתן וכלה בפיוט ובשירה וערך חופות ו-7 ברכות.

על כל אלה נמצא מר ניסים מזוז ראוי לתואר יקיר העיר נתיבות.

חזרה לראש הדף



הרב צבנג סמיון

תואר יקיר העיר בתחום התרבות והפולקלור

נולד בשנת 1924 בעיר בלט שבאוקראינה. הוא נשוי עם בת, נכדה ושני נינים. כבר בהיותו בגיל 17 התנדב לצבא ושירת בחיל השריון. הוא נטל חלק בקרבות במהלך מלחמת העולם השניה ואף זכה באותות גבורה ומדליות על אומץ לב ותעוזה בהם אות "מלחמת העולם השניה" ו"הכוכב האדום".

כבר בנעוריו הוא התגלה כבעל כשרון כתיבה מחונן ואת אהבתו זו הוא הפך למקצועו ברבות הימים. בשנת 1946 הוא החל את עבודתו בתחום הספרות. בשנת 1952 יצא שספר שיריו הראשון. גולת הכותרת של עשייתו היצירתית באותם ימים היתה בכתיבת מילים למוסיקה של מלחינים מפורסמים ברוסיה.

את השכלתו בתחום הספרות הוא רכש באוניסרסיטה על-שם מנצ'יקוב שבאודסה. בד בבד עבד כעיתונאי בעיתון מחוזי רב תפוצה ואח"כ כעורך עיתון. במשך למעלה מעשור הוא שימש כמנהל מכללה טכנולוגית וזכה לשבחים רבים בהצעידו את המכללה להישגים אקדמאיים בתחום הטכנולוגי.

בחודש אפריל 91 הוא עלה ארצה בגל העליה הגדול מארצות חבר העמים והתגורר במשך 5 שנים בעיר פתח-תקווה. בשנת 95 הוא עבר להתגורר בנתיבות ומהר מאוד התערה באוככלוסיה והפך לאחד ממעצבי אופיה התרבותי של הקהילה בנתיבות, אשר חלקם עמדו על סגולותיו הטרומיות עוד מהיכרותם ברוסיה.

בין שלל יצירותיו הספרותיות של מר צבנג סמיון ניתן למנות למעלה מ-50 ספרים שעסקו בעיקר בתיעוד ובסיפורם של הלוחמים הווטרנים של מלחמת העולם השניה. בשנת 1998 יצא ספר שירים מפרי עטו "הבחירה", אשר הפך לרב מכר וזכה לביקורות חיוביות ביותר. עד היום הוא מחבר שירים עבור המקהלה העירונית "מנגינות הנגב".

מר צבנג סמיון הקים מועדון ספרותי "שופר" בו משתתפים יותר מ-15 סופרים ושוחרי ספרות מכל רחבי הארץ.הוא קיים ערבי תרבות ב-12 ערים בישראל מתוך מטרה להפיץ את מעשה הגבורה של הוטרנים, להפיץ את כתביו ולשמר את חיי התרבות והפולקלור הרוסי לגווניו. בנתיבות הוא נפגש מספר פעמים עם תלמידי בי"ס "רבין". היו אלה מפגשים מרתקים בהם סיפר את סיפורי הגבורה המרתקים של החיילים הוטרנים ועמד על העולם הספרותי והפיוטי הקסום של יהודי רוסיה כפי שהם משתקפים מתוך יצירותיו. בימים אלה ממש הוא סיים את עבודתו על ספר רומן-סטירי "אנג'ליקה בתל-אביב" וכן חלק מקומדיה מוסיקאלית "מלכת העליה".

על כל אלה נמצא מר צבנג סמיון ראוי לתואר יקיר העיר נתיבות.

חזרה לראש הדף



מר שלמה בן-דוד

תואר יקיר העיר בתחום הספורט והנוער

נולד בשנת 1951 בעיירה טרודאנט שבמרוקו. אב מסור לשישה ילדים. עלה ארצה בשנת 1962 עם הוריו. בנעוריו למד בבי"ס "נתיב אליהו" בנתיבות, משם עבר לבי"ס "תורה ומלאכה" ולבי"ס "עמל" בבאר-שבע. הוא בוגר מכונאות רכב וקורס מינהל טכני של משרד העבודה. בשנת 1969 התגייס לשירות סדיר בחיל הנדסה הקרבית וסיים בדרגת סמ"ר. את פרנסתו עשה כמפעיל מכונות תעשייה במפעל "רהיטי מבט" בנתיבות במשך 15 שנה ועם סגירתו עבד כמדפיס במפעל "מור פלסטיק" בנתיבות, כיום משמש כאב בית בתיכון הבנות החדש.

כבר בגיל צעיר התגלה מר שלמה בן-דוד כספורטאי מחונן ורב גוני וגילה כשרון רב במיוחד בתחום הכדורגל והכדורסל. בשנת 1967 והוא בן 16 שנה כבר עלה לקבוצה הבוגרת של הפועל נתיבות בליגה ג' שאת משחקיה הביתיים ערכה בב"ש. שם צד את עינם של ראשי הפועל באר-שבע אשר התרשמו מיכולתו הוירטואוזית ללהטט בכדור והזמינו אותו לשחק בקבוצת הנוער של "הפועל ב"ש", שם עשה חיל והצעיד את קבוצתו לאליפות המדינה לנוער לשנת 68. עם חילופי המשמרות בקבוצת הבוגרים, הוא הועלה לשחק בתפקידי הגנה דיפנסיביים בקבוצת הבוגרים ונכלל בהרכב הקבוע של ה"פועל ב"ש" בין השנים 69-77. גולת הכותרת של הישגיו הספורטיביים היתה בזכיית קבוצתו פעמיים ברציפות באליפות המדינה בשנים 74-76. כמו-כן ייצג את קבוצתו במשחקי האינטרטוטו באירופה. למרות קומתו הממוצעת, הוא התגלה ככשרון מחונן גם בכדורסל ושיחק בקבוצות אליצור נתיבות, בית"ר אופקים ונבחרת הנוער הארצית של אליצור, אותה ייצג בטורניר לנוער בגרמניה.

מר שלמה בן דוד, ששיחק עם שחקנים בעלי שם כמו מאיר ברד, אליהו עופר, אברהם נומה, רפי אליה ואחרים, שימש כמושא הערצה לבני נוער רבים מנתיבות והאזור והיה מודל לחיקוי לספורטאי מוכשר שהתבלט ביכולת ההתמדה והנחישות להגיע להישגים והיה זה אך טבעי שהוא ישתלב בעשיה הספוטיבית בעיר. במהלכה הקים קבוצות ספורט עירוניות שכונתיות, אימן קבוצות ילדים ונוער והכשיר מדריכים בתורת הכדורגל. הוא טיפח את הספורט העממי בהקימו ליגה למקומות עבודה בנתיבות וקיים פעילות עניפה בחופשי הקיץ לנוער בתחום הספורט העממי, החל מאתלטיקה ומירוצי אופניים ועד למשחקי כדורגל וכדורסל.

מעבר לעיסוקיו הספורטיביים הוא עסק בפעילות ציבורית עניפה והיה מעורה היטב בחיי הקהילה ובמיוחד בעבודה עם קבוצות נוער. הוא חבר בעמותות וארגונים וולונטריים רבים בהם: נציג ציבור בשיקום שכונות, נציג בביה"ד לעבודה, יו"ר וועד עובדי רהיטי מבט, חבר בוועדי הורים בבתיה"ס היסודיים, נציג שכונת נווה נוי החדשה שקישר בין התושבים לרשות המקומית. הוא נבחר כ"פעיל מצטיין" בפעילות חברתית בקהילה ע"י עמיגור והמח' לשירותים חברתיים.כיום, הוא משמש כחבר וועד הורים של בי"ס תיכון בנים וחטיבת הצבי.

על כל אלה נמצא מר שלמה בן-דוד ראוי לתואר יקיר העיר נתיבות.

חזרה לראש הדף



גב' שרה ברקוביץ'

תואר יקיר העיר בתחום קליטת עליה

נולדה בשנת 1924 בכפר קטן באזור הקרפטורוס. משפחתה היתה אמידה מאוד ותמכה רבות ביהודי הכפר. מבית זה היא ינקה את מקור ההשראה לדחף הבלתי נשלט לעזור לאנשים קשי יום ומוכי גורל. לרוע מזלה, היא התיתמה בגיל צעיר ובעודה נערה נלקחה למחנה ההשמדה באושוויץ תחת ידו הקשה של מנגלה הרשע. בשל חוסנה הגופני האיתן היא נלקחה לעבוד במחנה, דבר שהקנה לה תנאי חיים משופרים יחסית, כולל מנת מזון מוגדלת אותה היא חלקה בסתר ל-4 מחברותיה, עליהן פרשה את חסותה. היא ניצלה בעור שיניה ממחנה ההשמדה ובגיל 19 היא נישאה ועברה להתגורר בעיר אירשובה, שם בילתה 28 מחייה. גם שם היא נרתמה לעזור ולסייע לבני הקהילה היהודיים, שחיו בחוסר כל. ביתה היה פתוח לרווחה והיא סיפקה מזון, חומרי הסקה, ומנעלים לכל דורש.

עם גל העליה הראשון מרוסיה היא עלתה ארצה בשנת 1973 והתיישבה בנתיבות. לאחר חבלי קליטה קשים, היא מצאה את עצמה חיש מהר עוסקת בסיוע למשפחות נזקקות בעיירה. היא נרתמה לאסוף תרומות לנזקיים ולמרות שכבר היו לה 3 ילדים היא יצאה לעבוד. בני הזוג, הפרישו משכורת אחת שלמה לצרכי צדקה. בתום 5 שנות מגורים בנתיבות נפטר בעלה הראשון והיא נישאה לבעלה השני, שאף הוא היה איש חסד. עבודתו של בעלה כפועל במאפיה, איפשרה להם לחלק לחם וחלות למשפחות נזקקות כשהם ממשיכים במעשה חסד, עד אשר, לרוע מזלה, היא התאלמנה גם מבעלה השני.

בניה גדלו ופנו לדרכם לאחר שהקימו משפחות ושרה-רבקה נשארה בגפה, אך רוחה היתה איתנה. היא לא ויתרה על חיי משפחה ונישאה בשלישית. למרות שבריאותה נתרופפה בשל מחלת ללב , היא הגבירה את פעולות העזרה לעולים החדשים, אותם היא מלווה החל מגל העליה של שנות השבעים ועד לגל העליה של נות השמונים המאוחרות ועד עצם ימים אלה.

שמה של שרה-רבקה נודע כמעין מוסד בזעיר אנפין של אישה אחת מלאת מרץ וחדוות חיים, שהיתה חדורה להט לעזור לכל אדם, עולה חדש או תושב ותיק. היתה בה מסירות יוצאת דופן למלאכת ההתנדבות, אותה הפכה לדרך חיים ממש. היא שיכנה קשישים חסרי בית בדירתה הצנועה, היא כיתתה רגליה למושב בית הגדי הסמוך, משם ליקטה ירקות כדי לחלק לנזקקים. היא גייסה מאפיות וקונדטוריות, שהיו מספקים לה לחם ועוגות, אותם חילקה לנזקקים, תוך שמירה קפדנית על מתן בסתר.

שרה רבקה היתה בת-בית במחלקה לשירותים חברתיים. היא העבירה מידע על משפחות נזקקות וסייעה בארגון מעשה צדקה וחסד של המחלקה למען הנזקקים. היא שימשה כתובת לעולי שנות ה-90 ולמרות גילה המופלג כיתתה רגליה מבית לבית כדי להציע עזרה לעולים.

על כל אלה נמצאה הגב' שרה ברקוביץ ראויה לתואר יקיר העיר נתיבות.

חזרה לראש הדף



מר ישועה אזולאי ז"ל

תואר יקיר העיר בתחום המוסיקה

נולד בשנת 1931 במשפחה של מוסיקאים ונגנים מפורסמים שפעלה במשך דורות בעיר מראקש שבמרוקו. עוד בילדותו הפליא לנגן ולשיר בכשרון רב. חרף גילו הצעיר השתלב בתזמורת שליוותה את הזמרת הנודעת "זוהרה אלפאסייה" ויחד איתה הופיעה גם בחצר מלך מרוקו מוחמד החמישי. עוד בהיותו במרוקו הכשיר תלמידים רבים במיומנויות מוסיקאליות על כלים שונים וחלקם משמשים כיום כזמרים ונגנים מהשורה הראשונה במרוקו. יחד עם בני משפחתו הקים מר ישועה אזולאי תזמורת שניגנה במגוון רחב של סגנונות על פי מיטב הרפרטואר הערבי הפולקלוריסטי והופיעו באירועים שונים ברחבי מרוקו בפני קהל יהודי וערבי.

עם עלייתו ארצה בשנת 1955 הוא קבע את משכנו בנתיבות ועד מהרה נטמע היטב בנוף הקהילתי והטביע את חותמו על חיי התרבות המוסיקאליים בישוב תוך מתן דגש על הטמעת השירה הפולקלוריסטית, שימור מסורת שירת הפיוטים והבקשות והפצת השירה האנדלוסית.

הוא הקים תזמורת המופיעה עד היום בערבי שירה ופיוט ומלווה פייטנים וזמרים מן המפורסמים בקרב יוצאי מרוקו. חיבתו הגדולה לעולם הקסום של המוסיקה האנדלוסית, כמו גם הכרתו בצורך לשמר את שורשיה ולהנחילה לדור הצעיר , הובילה אותו בשנים האחרונות לעיסוק אינטנסיבי בהפצתה בקרב תלמידים, בני נוער ומבוגרים במסגרת אומנות לעם וגופים אחרים. הוא מלמד נגינה במתנ"סים רבים בדרום הארץ בליווי הסברים והדגמות ועל כך זכה לשבחים רבים ואף בפרס היוקרתי "הצילינדר הנודד", בו זכו התזמורת הפילהרמונית, הברירה הטבעית, תיאטרון ב"ש ועוד. כמו-כן, הופיע בקונצרטים משותפים לו ולפסנתרנית הג'אז ליז מגנס ברפרטואר מעורב הממזג מזרח עם מערב. עם הקמת התזמורת האנדלוסית באשדוד שימש כיועץ וכמנהל המוסיקאלי שלה וזאת לצד פעילות עניפה בקרב בני נוער בישוב בו הקים להקת פייטנים שצברה נסיון עשיר בהופעות בארץ ובחו"ל והכשיר נגנים, מוסיקאים ופייטנים רבים מנתיבות כשהוא מנחיל להם את רזי המוסיקה העממית של יהדות מרוקו.

מר ישועה אזולאי נחשב כיום לאחד מגדולי הנגנים הוירטואוזים בארץ ומוכר כמומחה למוסיקה הצפון אפריקאית לגווניה. חוקרים רבים משחרים לפתחו ונהנים מן הידע הרב שלו במסורות המוסיקה של יהודי מרוקו. הוא ממשיך לנגן ולהופיע בשילוב בניו בתזמורת המובילה בארץ במוסיקה האנדלוסית ומלווה פייטנים וזמרים ידועי שם בארץ ובחו"ל.

מר ישועה אזולאי נחשב כדמות נערצת ואהודה בקרב רבים מתושבי נתיבות ובכישוריו המחוננים פרץ דרך לכשרונות מקומיים רבים למימוש הפוטנציאל המוסיקאלי הטמון בהם.

על כל אלה נמצא מר ישועה אזולאי ראוי לתואר יקיר העיר נתיבות.

חזרה לראש הדף



הרבנית סימי אבוחצירא

תואר יקיר העיר בתחום ההתנדבות בקהילה

נולדה בשנת הת"ש בעיר מקנס שבמרוקו למשפחת בן-שמחון לאביה יעקב ואימה מרים במרים בת 6 נפשות. בשנת תשט"ו נישאה לאדמור ר' ישראל אבוחצירא זצוק"ל במרוקו ובשנת תשכ"ו עלו ארצה והתגוררו במרוקו ולימים עברו לאשקלון. בשנת תש"ל הגיעה משפחת אבוחצירא לנתיבות ומאז שמה של העיירה הקטנה נקשר בה בעבותות של אהבה.

עוד במרוקו יצא שמו של הרב למרחקים כעושה ניסים וכבעל סגולות טרומיות, שבתפילתו ובברכתו האדוקה היה מביא מזור ומרפא לחולים, פוקד עקרות, משכין שלום בין איש לאשתו, ומסייע בעניינים אישיים וציבוריים. הרבנית סימי אבוחצירא היתה יד ימינו ועזר כנגדו במשך שלושה עשורים בהן חיה במחיצתו. הרבנית הצדקת, היתה הרוח החיה שלצד עבודות הבית השוטפות, איפשרה לרב ללמוד וללמד ולקבל אלפי עולים ומאמינים ששיחרו לעצתו ולברכתו. הם התגוררו בדירה צנועה וחיו חיי סגפנות אולם ביתם היה תמיד מלא מאור פנים ורוחב לב. הרבנית היתה מקבלת את האורחים הרבים בסבר פנים יפות ובחמימות רבה. היא היתה טורחת ועמלה בלא ליאות על אירוח אלפי המאמינם שפקדו את בית הרב. למרות צוק העיתים וזרם המבקרים היא טרחה לבשל מטעמים ולאפות דברי מאפה כדי להנעים את שהותם בבית הרב. מטעמי צניעות לא קיבל הרב נשים ומלאכה זו הופקדה בידי הרבנית אשר נתנה עצה והכוונה, תפילה וברכה, פישרה בין איש לאישתו והיתה משענת תומכת לכל אם ובת.

משחר נעוריה התבלטה הרבנית בצניעותה, ובנועם הליכותיה אשר היוו נר לרגליה עד עצם היום הזה. את כל חייה, מאז נישואיה לצדיק הקדישה והקריבה כדי לשמשו ולהיות לו משענת בפעולות הצדקה והחסד הרבים שגמל עם כל שוחרי ברכתו ועצתו. אישיותה ואופיה כאשת צדקה וגמילות חסדים, כצנועה וענוותנית, כמלאת יראת שמיים בתכלית וכרודפת שלום, התעצבה ביתר שאת תחת השראתו של הרב הצדיק. עד היום הזה, הרבנית ממשיכה ביתר שאת לעשות חסד, לגמול חסדים בסתר ולהטות שכם לזולת.

לפני כ-8 שנים היא עברה להתגורר בביתה החדש אליו נוהרים אלפי מאמינים מהארץ ומהעולם וביתה פתוח לכל דכפין כבימי חייו של הצדיק. המאמינים מיטיבים להכיר את סגולותיה המיוחדות כאשת חסד וכבעלת זכות הצדיק בבחינת מאמר הגמרא: " אשת חבר כחבר" (אשתו של הצדיק כצדיק ממש). האנשים מגיעים לקבל עצה, ברכה, הכוונה וייעוץ ואף שיחה בענייני התרממות הרוח שכן חוכמת חייה והבנתה בכל תחומי החיים, בחיי משפחה ובזוגיות, חינוך הבנים ומידות טובות, פרצה גבולות. מעשה החסד והצדקה הרבים נעשים תמיד הרחק מהזרקורים תוך הקפדה על מתן בסתר ורב הנסתר על הנגלה. בשנים האחרונות, הקימה את עמותת "ניצוצי ישראל" העוסקת בפעילות חינוכית, תורנית וערכית לילדים ומבוגרים ובעיקר לנשים. את הפעילות היא מקיימת בביתה הפתוח מתוך אהבה וללא תמורה ובכוונתה לפתוח מועדוני נוער ומוסדות תורה.

על כל אלה נמצאה הרבנית סימי אבוחצירא ראויה לתואר יקיר העיר נתיבות.

חזרה לראש הדף



קישורים שימושיים

שלום לכל גולשי אתר האינטרנט של עיריית נתיבות, למען שיפור השירות שלנו חשוב לנו לדעת מהם התכנים המעניינים ביותר באתר?