היחידה הסביבתית נגב מערבי

היחידה הסביבתית "נגב מערבי" הינה ארגון מוניציפלי העוסק בנושאים סביבתיים ברמה המקומית.
היחידה משרתת ארבע מועצות אזוריות ושתי עיריות באזור דרום הארץ והיא מעורבת בתהליך התפתחות העיר, החל משלבי התכנון ושימור המרחבים הירוקים, דרך תנאי הרישוי וכלה במניעת זליגת חומרים מסוכנים.

העיר נתיבות מצטיינת באיכות החיים שהיא מעניקה לתושביה, תוך השקעת משאבים רבים בחזות האסתטית, לרבות גינות נוי, מתקני משחקים ואתרים ייחודיים, לצד הטמעת ערכי מיחזור וקיימות - נושאים הזוכים להיענות מרשימה בקרב תושבי העיר.

פעילויות היחידה הסביבתית:

ניטור אוויר – דרישה מיזמים הנמצאים מתאימים בהיבט הליכי יצור, להקמת מערכת לניטור וזיהוי חומרים מסוכנים בחלל המבנה ומחוצה לו.
תעשיות - פיקוח ובקרה, באמצעות רישיון עסק והיתר רעלים, על תעשיות, פליטות אוויר, שפכים תעשייתיים, פסולת תעשייתית ופסולת רעילה.
תכנון סביבתי - מעורבות בתהליכי תכנון מקומיים בשלבים המוקדמים, המאפשרת הכנסת השיקול הסביבתי לתכניות השונות, ובכלל זה פירוט הפליטות (אוויר, שפכים) והאמצעים למניעה ולבקרה.
רעש - טיפול מקדים בפוטנציאל רעש על בסיס תכנון, ובהמשך - ביצוע בדיקות רעש יזומות, או על בסיס תלונות ציבור.
פסולת - טיפול סביבתי בפסולת, לרבות פעולות לצמצום יצירת פסולת במקור, תמיכה במהלכי הפרדה ברשות המקומית והעלאת אחוזי המיחזור. מתן דגש לדיווחים על פינוי אריזות פסולת מסוכנות.
רישוי עסקים – הגדרת תנאים בהליך רישוי העסקים, המשמשים ככלי בקרה באמצעות דיווח המפעל בהתאם לאופיו.
חינוך סביבתי - הקמת מרכזי חינוך והסברה, הפונים למערכת החינוך ולציבור הרחב.
אקולוגיה חקלאית - טיפול בסוגיות סביבתיות המאפיינות את המגזר החקלאי, המחזיק כמויות של חומרי הדברה וחומרים מסוכנים.

טיפול בחומרים מסוכנים:

היחידה הסביבתית בעיר נתיבות מפקחת על השימוש בחומרים מסוכנים.
חומרים מסוכנים מוגדרים כחומרים בעלי תכונות העלולות להשפיע באופן מסכן על האדם ועל הסביבה, והם מסווגים ל-3 סיכונים עיקריים:

סיכונים פיזיקליים - דליקות, קוריוזיות למתכת, חמצון ועוד;
סיכונים בריאותיים - רעילות אקוטית, כרונית, גרימת סרטן, רעילות לרבייה ועוד;
סיכונים סביבתיים - רעילות אקוטית או רעילות כרומית למערכות מימיות וסיכון לפגיעה בשכבת האוזון.

במדינת ישראל, החומרים המסוכנים מוגדרים ב"חוק החומרים המסוכנים", התשנ"ג 1993, שעל פיו כל עיסוק בחומר מסוכן, בכפוף לתקנות החומרים המסוכנים (סיווג ופטור) 1996, חייב בקבלת היתר רעלים מהממונה (במשרד להגנת הסביבה).